אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל זה מה שהכל משדר לי מסביב - בית ספר, גנים, בתי קפה, קניונים, ים, בריכה. שגרה.
אבל יש כאלו שעוד לא חזרו לשגרה, כאלו שעוד עובדים מהבית, כאלו שעוד בחל"ת, כאלו שפוטרו ומחפשים עבודה, כאלו בקבוצות סיכון אלו ואחרות.
זה לא ממש משנה אם אנחנו בשגרה או לא בשגרה, זו מציאות חיצונית שאינה בשליטתינו, והיא נקראת "מעגל הדאגה" (מתוך הספר של סטיבן קובי), מכיון שהיא רק מקור לדאגה עבורינו. מעגל הדאגה גורם לנו להרגיש קצת תלושים, להיות בהמתנה למשהו, לדאוג בלי יכולת לשנות את המצב, לפעמים אפילו לא לעשות.
אז מה נשאר לנו לעשות במקום להיות במעגל הדאגה?
לבחור מה אנחנו עושים מול המציאות הזו. זה נקרא "מעגל ההשפעה".
במעגל ההשפעה אנחנו לוקחים את המציאות כנתון, לא מתעכבים, לא מתמרמרים (מותר לפעמים 😉), חושבים קדימה, לוקחים אחריות על המצב, ועושים.
גם אם עד היום בחרנו לא לעשות כלום מול המציאות, זו בעצם היתה בחירה.
גם אם עד היום בחרנו לא לעשות כלום, זה לא סוף העולם.
להפך, בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור מחדש, להעביר דברים ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה.
אז מה אתם בוחרים לעשות עם המציאות?
בתמונה – אני בוחרת להנות מערב שישי עם החבורה שלי בים ❤️
רוצים לקרא עוד פוסטים מתקופת הקורונה?
מוזמנים ליומן קורונה מהסגר הראשון ולמחשבות מהסגר השני