שגרה זה רע?

בהמשך לפוסט המדוזות,
שבו החלטתי להכניס קצת חופש לשגרה וקצת שגרה לחופש
שמתי לב להבדל גדול בתפיסה של הילדים את החופש.

איתי (בן 5.5) שהיה במסגרת חלק ניכר מהחופש, המשיך לחפש את השגרה גם אחרי שהסתיימו הקייטנות –וספר את הימים עד החזרה לגן ולחוגים

רוני (10.5), שלא היתה במסגרת רב החופש, מאד נהנתה מחוסר השגרה, ומעניין שגם היא ציפתה לחזור לבית ספר, אבל בעיקר כדי לפגוש את החברות 

אלון (13) שהיה במסגרת איטנסיבית של מחנה קיץ כמעט כל החופש, רצה בעיקר להיות בבית. במחשב. בטלויזיה. במגרש. עם המשפחה. וגם הוא שמח לחזור לשגרה בסופו של דבר..

אולי ההבדל נובע מהעובדה שככל שהילדים גדלים השגרה יותר לוחצת, ואז הם יותר זקוקים לחופש הזה..
ואולי זה בכלל עניין של יכולת תפיסה של העיקרון של חופש מול שגרה.

לא משנה מה הסיבה, העובדה שיש ילדים בגילאים שונים בבית, דרשה מאיתנו גמישות מחשבתית ויצירתיות בתכנון החופש.
בחלק מן הימים רק הצעיר הלך לפעילות והגדולים נשארו בבית (מוזיאון הילדים),
בחלק אחר כולם הצטרפו (נינג'ה ישראל),
ובחלק מהימים פשוט היינו בבית וכל אחד ניצל את החופש כמו שרצה.

ומה איתנו ההורים? לנו אין רצונות? על זה בפוסט נפרד 

*צולם ברגע נדיר של שיתוף פעולה להשלמת תערוכת פאזלים

* לפוסט על חופש בשגרה ושגרה בחופש - לחצו כאן!

* לפוסט על זמן לעצמי בחופש הגדול לחצו כאן!