עברו כמה ימים מאז שתכננתי לשוחח עם אלון לגבי תהליך הכנת עבודת השורשים, ואז באופן לא צפוי הוא אמר לי "מעניין כמה אני אקבל בעבודת שורשים."⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀
ניצלתי את ההזדמנות לעשות את השיחה ושאלתי אותו האם יש ציון בכלל לעבודה? הוא לא ידע..⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀
שאלתי האם היה עושה משהו אחרת בדיעבד? אז הוא אמר שהיה משקיע יותר בתמונות ובעיצוב העבודה.⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀
ואז הוא שאל אותי מה דעתי...זו שאלה טריקית, כי הוא אפילו לא ידע אם קראתי את העבודה.⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀
האמת היא, שכשחזרנו מאסיפת ההורים, קראתי את העבודה וואללה היה אפשר להשקיע יותר.. אבל אם הוא לא היה שואל כנראה שלא הייתי אומרת לו, כי מה שהיה חשוב לי פה זו הלמידה שלו ופחות הדעה שלי.⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אמרתי לו שבעיני לעשות הגהה של העבודה מבטאת כבוד למרואיין, לעצמו ולמי שקורא את העבודה. ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אז מה למדתי מזה?⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
* שלמרות שהיה נראה שלא אכפת לו מעבודה דוקא אכפת לו מאד (אני בכלל לא הייתי צריכה להעלות את הנושא)⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
* שהתחושה שלו והיכולת שלו להבין איפה יכל לעשות אחרת לא קשורה לציון (להפך, זה היה רעיון טוב לקיים את השיחה לפני קבלת הציון)⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
* שמה שהוא חושב שאפשר היה לעשות אחרת הוא לא בהכרח מה שאני רואה (וביננו, הוא יזכור כנראה את הלמידה שלו ולא את שלי)⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
* ובעיקר שגם אם הם פתאום הופכים למתבגרים, הם עדיין צריכים ורוצים את העידוד שלנו, הדעה שלנו שלנו, וכן, גם שיחה כנה...⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
*בתמונה – המתבגר באחד מרגעי השיא במדריד