פעם הייתי בנאדם של מסגרות.
בית ספר, צופים, צבא, שירות קבע, אוניברסיטה..
אהבתי את המסגרת, התחברתי למה שהמסגרת מייצגת ואהבתי להיות שייכת למסגרת.
אף פעם לא מרדתי, תמיד הלכתי בתלם, זרמתי, עשיתי מה שצריך ומעבר, ואהבתי את זה.
כשהפכתי לאמא החלטתי שכבר לא מתאים לי. שאני רוצה גמישות, שחרור מהמסגרת.
ויצרתי לעצמי את הגמישות הזו.
הפכתי להיות פרלינסרית והורדתי אחוזי משרה – היתה לי גמישות בשעות העבודה, היה לי חופש מהפוליטיקות הארגוניות, היתה לי שליטה ובחירה לגבי ימי החופשה שלי, והיה לי זמן להשקיע בדברים החשובים לי.
לקראת גיל 40, הרגשתי שזה לא מספיק לי, ולקחתי 180 מעלות מהעבר שלי והחלטתי שאני רוצה להיות עצמאית ממש, לנהל עסק משלי, שם יהיה לי חופש גם להחליט מה ומתי אני עושה.
אבל האם יש דבר כזה חופש מוחלט?
נראה לי שהתשובה ברורה.
כשאני אומרת חופש, אני לא מתכוונת לאנרכיה, למצב שבו איש הישר בעיניו יעשה.
כשאני אומרת חופש אני מתכוונת ל*תחושה* של חופש, לחופש בחירה, לגמישות.
החלפה של מילה "חופש" במילה "בחירה" או "גמישות" החזירה אותי לאיזון, למקום טוב באמצע, שבו יש לי מסגרת ברורה, אבל אני בוחרת לעצמי מה ליצוק לתוכה.
אז איך זה קשור לחופש הגדול??
עם תחילת החופש הגדול, אני מזמינה אתכם לבחור את נקודת האיזון שלכם כהורים – בין המקום שבו אתם מוכנים להתגמש ולאפשר לילדים בחירה, לבין המסגרת והגבולות שיתאימו לכם ויהיו טובים עבורם.
זה לא תמיד קל לעשות את זה לבד,
ולכן אני פה כדי לעזור לכם בתהליך, במציאת האיזון, בהחזרת האיזון לחייכם.
חופשה נעימה 😊
פנינית