אמנם זה נראה רחוק אבל רק לפני שבוע היינו בחופש הגדול -
קמנו ביקיצה טבעית, חשבנו מה בא לנו לעשות היום, עשינו שטויות, אכלנו בשעות שהיינו רעבים,
זרמנו עם המסכים, אפשרנו למשוך את שעת השינה
ובשורה התחתונה נהנינו
ומאז ה 1/9 - מכוונים שעון, חוזרים לעשות ספורט, מכינים קופסאות אוכל, דוחקים בכולם לצאת בזמן,
דואגים לשעות הארוחות, מגבילים את שעות המסכים, מקפידים על שעת השינה
ומחכים לחופש הבא..
למה זה חייב להיות כל כך קיצוני?
נדמה לי שככה הורגלנו, שיש שגרה ויש חופש והם ההפכים הגמורים
מה יקרה אם ננסה להכניס קצת שגרה לחופש, אולי יהיה יותר קל לחזור לשגרה והמעבר יהיה פחות קיצוני?
ואם נוסיף קצת חופש לשגרה, אז אולי השגרה תהיה יותר מהנה ופחות נשתוקק לחופש?
אני לוקחת על עצמי לדאוג לארוחת עשר מסודרת *גם בחופש* (לא חייבת להיות בעשר אם קמים ב9 )
ולהוסיף לשגרה שלי פעם ביום, כוס קפה שאני שותה בלי לעשות עוד משהו במקביל !
*צולם באקווריום ישראל – ביום האחרון של החופש הגדול
ולא... למדוזות אין חופש והן כנראה גם לא צריכות ..
* לפוסט על משמעות החופש והשגרה לילדים - לחצו כאן!