הכל התחיל לפני כשנתיים, כששמעתי על מחנה קיץ לילדים בארה"ב שכולו על טהרת הספורט.. למזלי אלון היה רק בכיתה ה' והיה נראה לי רחוק שנות אור מהשתתפות בדבר כזה. ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
חלפה שנה, ופתאום זה נהיה רלוונטי לצאת למחנה של חודשיים ... שוב התמזל מזלי שאלון הרגיש שאינו מוכן להרפתקאה כזו וגם לא רצה להפסיד את מסיבת הסיום של כיתה ו'.⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
עוד שנה חלפה, והפעם עוד לפני שצצה ההזדמנות אלון כבר הודיע לי שהשנה הוא רוצה לטוס... ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
עברו עוד חודשיים ולאחר ראיון קבלה באנגלית – קיבלנו את הבשורה במייל – אלון התקבל!⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
שמחנו מאד, אנחנו ואלון, ויחד עם השמחה החלו החששות..⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
איך הוא יסתדר עם האנגלית? ועם ילדים אמריקאים? ובלי טלפון?
(זה הפלוס הגדול )⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
ומה איתנו? איך נשרוד את הגעגועים? ואיזה ילד הוא יחזור משם? ואולי השתגענו שאנחנו מאפשרים לו לטוס לכל כך הרבה זמן בגיל 13? ...⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
כל פעם שעולה לי מחשבה כזו, אני חושבת על כל הדברים הנפלאים שצפויים לו שם, על העצמאות שיפתח, על השפה שישתפר בה, על החברים החדשים שירכוש ובעיקר על ההזדמנות החד פעמית הזו לאפשר לו חוויה בלתי רגילה! ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אני יודעת שהדברים הטובים עולים על החששות בעשרות מונים, שזה חלק ממסע ההתבגרות שלו, מסע העצמאות שלו ומסע ההיפרדות שלו מעולם הילדות.⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
וזה גם חלק ממסע ההתבגרות שלנו, ההיפרדות שלנו והיכולת שלנו לסמוך עליו, באמת, שהוא יסתדר (גם בטיסות טרנס אטלנטיות עם קונקשין באירופה, ללא מבוגר מלווה...)⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אז כמו שאומרים
wish us luck
עוד מעט זה קורה,⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
ובינתיים אנחנו נמשיך בהכנות הפיזיות והנפשיות לקיץ הזה, שיהיה שונה מכל הקיצים ..