היום אני אמא גאה!
גאה בעצמי שהצלחתי לא להתערב בעבודת השורשים של אלון.
זה דרש ממני הרבה כוחות.
התגברתי על הצורך שיהיה מושלם.
התגברתי על הצורך שיגיש את העבודה לפני הזמן.
התגברתי על הרצון להעיר הערות.
קיבלתי את זה שהוא זה לא אני ואני זה לא הוא, ושיש עוד דרכים מלבד הדרך שנראית לי נכונה.
.
אז מה אם אתמול ב16:30 הוא נזכר לראיין את סבא?
אז מה אם הבוקר נזכר שלא עשה שער לעבודה?
ולא קנה קלסר?
ורק התעורר ב 7:15?
ויש לו גם מבחן בערבית שלמד אליו כרבע שעה?
אז אני גאה בעצמי,
שבחרתי בחינוך לערכים של אחריות ועצמאות על פני הצורך שלי במושלם.
כי אם יש משהו שחשוב ללמוד מעבודת שורשים, זה שיש לך שורשים, הם חזקים, הם מחבקים, הם אמפטיים, הם עוזרים אבל הם לא עושים בשבילך מה שאתה יכול לעשות לבד ולא מונעים ממך לעשות את הטעויות שלך.
ואני גאה לא פחות באלון
שעשה את העבודה בעצמו, בדרכו ובזמנו, ואני מאמינה שגם למד משהו על המשפחה ועל עצמו בדרך.
כמעט חג שמח !